המטרות:
1. לאלץ את השלטון הבריטי להענות לדרישות הערבים.
2. למוטט את הישוב העברי מבחינה כלכלית
|
פגיעה בבני אדם, יהודים ובריטים
(ביניהם מושל הגליל).
סה"כ כ500- הרוגים
|
פגיעה בכלכלה ובתחבורה
( שדות, מטעים, כלי רכב, הסילות ברזל, מתקנים בריטיים)
|
מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט – 1936-1939
דרכי המאבק של הערבים נגד היהודים
בשלב הראשון של המרד:
- פעילות כלכלית - מטרת המורדים הייתה להרוס את התשתית הכלכלית של היישוב היהודי ולהרעיבו. המורדים החלו להצית באש רכוש פרטי בערים ובכפרים. שרפו יערות וגדעו עצי פרי בפרדסים. חברי האגודות הפלשתינאיות החליטו לארגן שביתה כללית והפגנות על מנת להפגין אחדות מצד ערביי א"י. אגודות פלשתינאיות וועדות לאומיות ארגנו שביתה כללית והפגנות על מנת להפגין אחדות מצד ערביי ישראל, השביתה נמשכה עד אוקטובר 36, בעקבות התערבות מדינות ערב, הופסקה השביתה עם הקמת ועדת פיל
- שיבוש דרכי התחבורה - כמו כן המורדים שיבשו את הקשר בין היישובים תוך תקיפת כלי רכב יהודים ממארבים בצירים ראשיים כמו בציר יפו-ירושלים ובציר יפו-חיפה.
- מאבק נגד הבריטים - הערבים החלו לתקוף מוסדות בריטים ביפו (כמו תחנות משטרה). הם ירו בשוטרים ובחיילים בריטיים. המורדים הערביים השתלטו על העיר העתיקה ביפו ומשם יצאו לפעולות נגד הבריטים.
- תקיפות ורצח יהודים- הערבים רצחו יהודים ללא הבחנה, הטילו פצצות על אוטובוסים, הניחו מוקשים במרכזי ערים והשתמשו במכוניות תופת.
באפריל 1936 פתחו הערבים במרד שכלל שרשרת מאורעות דמים. כנופיה מקומית בשכם ירתה לעבר מכונית שבה נסעו יהודים ושניים מנוסעי המכונית נהרגו. הלווית אחד ההרוגים בת"א התפתחה להפגנה המונית שהובילה להתנגשויות בין יהודים ושוטרים. חברי אצ"ל יצאו לפעולת נקם והרגו שני ערבים. ערבים החלו להתנפל על עוברי אורח יהודים בסכינים ובמקלות. במהלך התנפלות זו נהרגו 9 יהודים ונפצעו 60. בשכונות הסמוכות לת"א התנפלו הערבים על שכניהם היהודים, בזזו אותם והעלו רכוש באש. זה הביא לבריחת יהודים לת"א. כבר ביום השני למאורעות היו 16 הרוגים יהודים ועשרות פצועים.
עד 1936 נהרגו כשמונים יהודים וכ400- נפצעו.
בשלב הראשון של המאורעות נרצחו כ- 90 יהודים וכ 400- נפצעו.
בשלב השני של המרד:
* הכנופיות הערביות חזרו לבצע מעשי טרור, בעיקר בירושלים. ב1938- חלה הסלמה ומעשי הטרור גברו והתפשטו בכל חלקי הארץ. במסגרת מעשי הטרור הוטמנו פצצות בריכוזים יהודיים, בערים, הערבים התקיפו תחנות משטרה, שדדו נשק, שדדו בנקים, משרדי דואר, תקפו תחנות רכבת וערים רבות נשלטו בידי המורדים שצעדו חמושים ברחובות והטילו את מרותם על האוכלוסייה (ביפו, בשכם וכו').
בקיץ 1938 רוב האזור ההררי היה נתון לשליטת המורדים ואלה קיבלו תמיכה ממדינות ערב, שהחליטו בכינוס בסוריה להיאבק בתוכנית החלוקה. במהלך התקיפות כנגד היהודים נהרגו 520 יהודים.
* מאבק נגד הבריטים - -הערבים רוצחים את לואיס אנדרוס, הנציב הבריטי של מחוז הגליל ב1937- ומחדשים את המרד הערבי. לאור הרצח יצאה מלונדון פקודה לאסור את חברי הוועד הערבי העליון ואת חברי המועצה המוסלמית העליונה, כולל את חאג' אמין אלחוסייני. ולהגלותם לאיי סיישל שבאוקיינוס ההודי. כמו כן נאסר על החברים האחרים שלא נאסרו לחזור לארץ. הוועדות הלאומיות הוצאו אל מחוץ לחוק והחל מצוד אחר מנהיגיה הקצינים של התנועה הלאומית הפלשתינאית. אמין אלחוסייני הצליח לברוח מן הארץ.
פעולות אלו לא הצליחו למנוע את חידוש המרד ואת מקומה של ההנהגה הפלשתינאית שנאסרה והוגלתה מילאה הוועדה המרכזית שישבה בדמשק- הג'יאד הלאומי בפלשתין.
הפעולות שננקטו ע"י הבריטים לדיכוי המרד
בראשית המאורעות התגובה הבריטית הייתה פושרת, הנציב ארתור ווקופ נקט יד רכה כנגד המתפרעים, בתקווה שהדברים ירגיעו ומחשש שתגובה נוקשה בריטית תביא להסלמה באירועים. רק לאחר שהגיעו קאוקג'י ואנשיו הגיבו הבריטים ביד קשה ושלחו אוגדה של חיילים שרדפה אחרי הפורעים, כן נקטו במדיניות של ענישה קולקטיבית למי שנתן מחסה לפורעים, בעונשים קשים ובאמת אחרי שלושה שבועות ירד הטרור ופוזרו הכנופיות. קאוקג'י קבל אישור מהנציב לעבור לעבר הירדן, והכפריים סרבו לשתף פעולה עם הפורעים.
לאחר פרוץ המרד אחרי פרסום מסקנות ועדת פיל הבריטים מחישים תגבורת צבאית לארץ נוקטים יד קשה כלפי המורדים שמתבטאת בעונשים, פסקי דין מהירים, הגליות והוצאות להורג.
הבריטים נעזרו בישוב היהודי מבחינה צבאית וכלכלית דבר שהתבטא בגיוס היהודים לכוחות שיטור – הנוטרים ומשטרת הישובים העבריים ובהקמת פלוגות הלילה של וינגייט. הקמת גדר הצפון ומבצרי טיגרט.
תכניות מדיניות של הבריטים בתקווה לפתרון המצב
על רקע המרד הערבי ומצבה הבינלאומי של בריטניה בסוף שנות השלושים מחפשת בריטניה פתרון מדיני לשאלת ארץ ישראל. הדבר מתבטא באינטנסיביות של הקמות וועדות ובספר הלבן של מקדונלד.
ועדת פיל-
החלה בעבודתה בנובמבר 36 ופרסמה את מסקנותיה ביולי 37. ועדה מלכותית בראשות הלורד ו.ה. פיל שהיה בעבר השר הבריטי לענייני הודו.
מטרת הועדה : 1. לבדוק את הגורמים לפרוץ המאורעות.
2. לבחון את המדיניות הבריטית ולהציע פתרון.
הוועדה היתה החשובה מבין הוועדות לענייני א"י הלורד פיל רצה לרדת לעומקו של הסכסוך הישראלי ערבי ולמצוא פתרון. הועדה שמעה עדויות רבות מכל הצדדים המעורבים וכל הזרמים הפוליטיים ובכל אחד מהמחנות (למרות שהערבים התייחסו לועדה בזלזול והסכימו להעיד בפניה רק בעקבות לחץ). מסקנותיה:
· הסכסוך הוא בין "צדק לצדק". שאיפות הלאומיות של שני העמים מתנגשות ואין סיכוי שיתחברו למדינה אחת.
· דרך שלטונה של בריטניה עד כה שהיתה מבוססת על ניסיונות פשרה ושילוב בין שני העמים למסגרת מדינית אחת נכשלו.
· לדעתם כל ניסיונות שתעשה בריטניה הם בגדר מתן תרופות הרגעה לאדם חולה ולא ריפוי המחלה.
· הפתרון המוצע סיום המנדט הבריטי על א"י וחלוקתה לשנים.
· המדינה היהודית כוללת 17% משטח א"י וכוללת את אזורי החוף מבאר טוביה בדרום עד ראש הנקרה בצפון, את עמק יזרעאל, רובו של עמק בית שאן ואזור הגליל.
· המדינה הערבית כוללת את רוב שטח הארץ- הרי השומרון, הרי יהודה, השפלה הדרומית והנגב. בגלל שרוב השטח לא ראוי לעיבוד הציעה הועדה שהאזור יסופח לנסיכות עבר הירדן ובכל המרחב תוקם מדינה ערבית.
· הקמת מובלעת בריטית באזור ירושלים בית לחם ומסדרון שיכלול את שדה התעופה בלוד ונמל יפו (גם חיפה ונצרת, כנמל אילת ונמל עכו).
· בידי הבריטים ישארו סמכויות הפיקוח בשתי המדינות.
· תקופת הביניים עד יישום החלוקה יורשו היהודים לרכוש קרקעות רק בשטח מדינתם העתידית ומספר העולים יעמוד על 12,000 בשנה למשך חמש שנים לפי כושר הקליטה של המדינה היהודית.
תגובות הערבים להצעות של וועדת פיל
· דרישות לביטול הצהרת בלפור, איסור עלייה והתיישבות יהודים.
· דרישה להכיר בלאומיות הערבית והקמת מדינה ערבית בארץ ישראל.
· התערבות מדינות ערב בסכסוך. אם בדרך של תווך או עזרה של ערבים במרד.
· הערבים דוחים את תוכנית החלוקה ודורשים את ארץ ישראל כמדינה ערבית בלבד. המופתי מוביל את ההתנגדות ומארגן התנגדות אלימה, חוסר נכונות לבדוק את תוכנית החלוקה, רוצה להתארגן בברית עם מדינות ערב ולהשפיע על מעצבי המדיניות הבריטית לטובת הערבים. מיד עם פרסום המסקנות מתחדש המרד הערבי בצורה אלימה הרבה יותר, פרט לפעולות קודמות פוגעים הערבים במתקנים צבאיים בריטיים ונסיונות חבלה בקו צינור הנפט.
לאחר פרסום המסקנות הבריטים מפעילים בתי דין מהירים נגד הערבים, מגלים את ההנהגה לדמשק, המרד בהדרגה שוקע למלחמת אזרחים, בשנת 39 הוא דועך.
תגובות בבריטניה להצעות וועדת פיל - התוכנית זכתה לביקורת ולהתנגדות מצד מדינאים בריטים. בריטניה מחליטה לגנוז את תוכנית החלוקה והפתרון בשליחת ועדה טכנית לא"י- וועדת וודהד שמגיעה לארץ באפריל 38 ומסקנותיה שתוכנית חלוקה אינה אפשרית ומציעה שהבריטים ימשיכו לשלוט ברוב הארץ והמדינה היהודית תצומצם לשטח במישור החוף שבין תל-אביב לעתלית. בין חברי הועדה היתה הסכמה שפתרון כלשהו לא היה מעשי ולכן בריטניה מנסה למצוא פתרון בהסכם מדיני יהודי ערבי ומחליטה על כינוס ועידה משותפת של כל הצדדים בלונדון. בפברואר 39 מתכנסת ועידת סנט. ג'ימס. למרות שהדיונים אמורים להתקיים במשא ומתן ישיר בין הצדדים (ועידת השולחן העגול) הדיונים התקיימו עם כל צד בנפרד משום שהערבים לא היו מוכנים לשבת בשולחן אחד עם היהודים. בדיוני הועידה לא הגיעו לשום הסכמה כל הצעה נדחתה על ידי שני הצדדים. במרץ 39 ננעלת הועידה ללא תוצאות.
לבריטניה חשובה תמיכת הערבים על רקע ההתרחשויות הבינלאומיות ועל רקע זה מתפרסם
הספר הלבן של מקדונלד (מאי 39 )
· א"י לא יכולה להיות שייכת לערבים או ליהודים.
· הפתרון, הקמת מדינה פלסטינית שתהיה שייכת לתושבי הארץ הערבים והיהודים.
· המדינה תקום תוך עשר שנים שבמהלכן בריטניה תמשיך לשלוט בארץ.
· מכסת העלייה היהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך 75,000 נפש (וגם זאת מתוך התחשבות במצב היהודים באירופה). מעבר למכסה זו תותר עלייה בהסכמת הערבים.
· תוגבל רכישת קרקעות על ידי יהודים.
ספר שכונה בפי היהודים "ספר המעל" היה בגדר שינוי מוחלט של המדיניות הבריטית שראשיתה בהצהרת בלפור והשלמת הנסיגה ההדרגתית ממדיניות הפרו-ציונות.
תגובות הישוב היהודי בא"י למאורעות
הערכות הישוב בתחום הכלכלה
מגמת הערבים בשביתה הכללית היתה לחנוק את המשק היהודי: להראות כי המשק היהודי תלוי
בהם הן מבחינת פועלים והן מבחינת תוצרת, לגרום לאבטלה במשק היהודי, להחרים יהודים למנוע יבוא ויצוא ובכך למנוע את התפתחותו של הבית הלאומי.
אמנם כשפרצה השביתה, המשק היהודי היה בבעיה כי היה תלוי בפועלים ובתוצרת הערבית. אולם, בטווח הארוך הישוב היהודי הרוויח מבחינה כלכלית בכך שהפתרונות שמצא הפכו את המשק היהודי לא תלוי בערבי:
· את העובדים הערבים בקטיף החליפו עובדים יהודים.
· הדבר פתר את בעיות האבטלה שהיו (אומנם מעטות) במשק היהודי.
· לחקלאות היהודית לא היתה תחרות של המוצרים הערבים, התוצרת נמכרה ללא תחרות.
· התבסס ענף הפלחה, המטעים והתפתחו ענפים חקלאיים חדשים: ירקות, ביצים ...
· בעיר גדל אחוז המועסקים בבניין ובתחבורה במקום העובדים הערבים.
· בבניה למשל החל "סולל בונה" להקים מחצבות ליצור חצץ מה שהיה קודם באספקה ערבית.
· הוקם נמל תל-אביב בעקבות סגירת נמל יפו באישור הבריטים.
· יהודים הועסקו בבניית גדר הצפון ע"י הבריטים.
לסיכום: בתחום הכלכלי השביתה נכשלה, והערבים נפגעו ממנה. הישוב היהודי התחזק והתבסס מבחינה כלכלית, דבר שבסס את הישוב לקראת המדינה בדרך.
הערכות הישוב בתחום ההתיישבות
תפיסת ההתיישבות היהודית בעקבות המאורעות והמרד הערבי משתנים. אם אחרי מאורעות 29 הוקמו ישובים בכל מקום בו נרכשה אדמה במגמה לפיזור ההתיישבות היהודית. הרי בעקבות ההתנכלות לישובים יהודים ע"י הערבים, ובעקבות מסקנות ועדת פיל (שכללו המלצה לסיום המנדט וחלוקת הארץ לשתי מדינות), נודעת מעתה חשיבות להתיישבות היהודית משתי בחינות:
· מקום הישובים.
· פריסתם הגיאוגרפית.
כלומר: תפיסת ההתיישבות היא אסטרטגית מדינית: יש להקים ישובים במקום שרוצים שיכללו במדינה העתידית ובמקומות אסטרטגים שייצרו רצף התיישבותי.
יישובי "חומה ומגדל" (בשנות המרד הערבי הועלו על הקרקע 52 ישובים) שהוקמו החל משנת 36 ענו על התפיסות הללו. אופן הקמת הישובים נתן מענה לחשש מפני מתקפה ערבית, וכן פריסת הישובים במאמץ להבטיח את גבול הצפון והמזרח (חניתה, אילון, שבי-ציון, עין גב, שער הגולן, מסדה, דן ודפנה) פריצה לעמק בית שאן על מנת ליצור רצף התיישבותי בין יישובי בקעת כנרות לעמק יזרעאל (תל-עמל, טירת צבי, כפר רופין, שדה אליהו, מעוז חיים, נווה איתן, מסילות, ניר דוד, שדה נחום ובית יוסף). כן הוקמו ישובים כדי לשמור על דרכי התחבורה (כמו דליה ועין השופט בהרי מנשה, או מעלה החמישה בדרך ירושלים). וכן בשומרון ובדרום (צור משה, גאולים, בית יהושוע, תל יצחק ושדה ורבורג).
לסיכום: מפת ההתיישבות תקבע לעתיד את גבולותיה של א"י ואת גורל השליטה על הדרכים. בשנת 39 מתום המאורעות עלו 21 ישובים על הקרקע ותנופת ההתיישבות הורחבה לכיוון הנגב. במפעל ההתיישבות לקחו חלק כל הזרמים בתנועה הציונית מהשומר הצעיר, דרך התנועה הרביזיוניסטית, הקיבוץ הפרטי ואנשים פרטיים.
פעולות הישוב היהודי בתחום הבטחון: פעולות לגליות ובלתי לגליות.
פעולות לגליות (חוקיות) - הפגיעה בישובים וביהודים גרמה לשיתוף פעולה בתחום הביטחוני עם הבריטים. הבריטים היו מוכנים לגייס יהודים לכוחות השיטור לחסוך בכוח צבאי בריטי וליהודים זו היתה הזדמנות לקבל הכשרה ולשאת נשק באופן חוקי. במסגרת זו הוקמו:
· הנוטרים- כבר במאי 36 גויסו צעירים יהודים למשטרה, מספרם הגיע לכ3000- איש.
· משטרת הישובים העבריים- ב39- מכירים השלטונות הבריטים בחיל הנוטרים בעיקר בישובים החקלאיים כחטיבה קבועה שמחולקת לעשרה אזורים (מקביל לאזורים של ההגנה) בכל אזור מותר לגייס אנשי מילואים. משטרת הישובים העבריים מנתה כ15,000- איש.
· פלוגות הלילה המיוחדות- של צ'רלס וינגייט שהיה קצין מודיעין בריטי פרו-ציוני שהכשיר ואימן כוח משותף של בריטים ויהודים והכשירם כיחידות קומנדו שפשטו על הישובים הערבים ופגעו בכנופיות וסייעו בהגנה על קו צינור הנפט בצפון.
· מבצרי טיגרט- תחנות משטרה בריטיות שהוקמו בארץ ותפקידם לשמש כמבצרים מפני הכנופיות ובניית גדר בגבול הצפון נעשתה בשיתוף פעולה עם היהודים.
פעולות בלתי לגליות- עד למאורעות נקטה ההגנה במדיניות של שמירה מתוך הישובים, דבר שלא היה יעיל. מתחילה להתפתח תפיסה של "יציאה מחוץ לגדר" למארבים והתקפות כדי למנוע התנכלויות לישובים זו היתה התפיסה שהביטוי לה בהקמתה:
· הנודדת- בהנהגתו של יצחק שדה שהפעיל מדיניות אקטיבית (פעילה) של פלוגה שערכה סיורים ליליים על צירי תנועה ותקפה ערבים.
· פלוגות השדה- הוקמו ב37- והיו הרחבה ושיפור של "הנודדת". בראשן הופקד יצחק שדה, היו מפוזרות בכל הארץ וכפופים למפקדה הארצית של ההגנה. הן נחשבו לסיירת המובחרת של ההגנה, פעלו עד סוף 39. כשהסתיים המרד הערבי הן פורקו. חשיבותם שבאימונים שעברו חבריהם שכללו התמצאות, ניווט, לוחמת לילה וכו'.
לסיכום: מבחינה ביטחונית חייבו מאורעות השנים 36-39 את היישוב להיערך מחדש עם מערך הגנה. הטרור הוכיח כי הארגון לא היה מסוגל לספק לישובים הגנה יעילה, ולכן חלו בו שינויים ארגוניים וחל שינוי בתפיסת הביטחון. מספר חברי ההגנה גדל, נוספו תקציבים מטעם המוסדות, הוחל ברכש וביצור עצמי של כלי נשק, הישובים בוצרו והדרכים אליהם שופרו. גם המערך הארגוני השתפר, ההגנה עברה מארגון שפעל ברמת הישוב היחיד להתארגנות אזורית שהתבססה על גושי ישובים (פלוגות הלילה למשל עמדו לרשות המפקדה הארצית ונשלחו למקומות שהיו צריכים הגנה). שתוף הפעולה עם הבריטים סייע באימון בהכשרה ובציוד כוחות המגן.
התגובות השונות בישוב היהודי לתוכניות המדיניות של הבריטים
התגובות לתוכנית החלוקה של ועדת פיל- בישוב היו תגובות שונות. למרות ההכרה שקבלה הציונות בהצעה הבריטית להקים מדינה עברית היתה ביקורת על גבולות המדינה בטענה שלא יוכלו לקלוט את המוני היהודים, שכן תהיה בעיה להגן על גבולותיה. בין השוללים היו אנשי המפלגה הרביזיוניסטית שדרשו את א"י השלמה ודרשו שבריטניה תעמוד בהתחייבויותיה מהצהרת בלפור, חלק מאנשי מחנה הפועלים כמו כצנלסון וטבנקין שהיו מאנשי א"י השלמה, אנשי הציונות הדתית ומנגד גם אנשי "ברית שלום" שרצו להקים בארץ מדינה דו-לאומית. לעומתם תמכו בתוכנית החלוקה דוד בן-גוריון, חיים וייצמן וחוגים אחרים לדעתם יש הישג מדיני בקבלת המדינה למרות גבולותיה הצרים וזו אפשרות חד פעמית לפתור את בעיית הפליטים היהודים, הם גם ראו בתוכנית פתח לעתיד בו יקבלו שטחים גדולים יותר. בקונגרס הציוני העשרים שכונס ב37- דוחה אומנם התנועה הציונית את תוכנית החלוקה, אך התקבלה החלטה שהקונגרס מסמיך את הועד הפועל הציוני להתחיל במשא ומתן עם ממשלת בריטניה לברר את תנאי ההצעה בדבר הקמת המדינה היהודית.
בעקבות פרסום הספר הלבן של מקדונלד- תגובה של הלם מוחלט, במיוחד לאור מצוקת יהודי אירופה, בישוב מתקבל הספר הלבן בפעולות מחאה, בהפגנות סוערות, התגברות מפעל ההתיישבות והעפלה (בחודש בו פורסם הספר הלבן הוקמו 12 ישובים) הקו המתון של וייצמן נדחה וגובר הקו של בן-גוריון שמייצג את הקו האקטיבי ביחס לבריטניה. לראשונה החל הישוב בפעילות אלימה נגד הבריטים.
ההעפלה- הבריטים הגבילו את מספר רשיונות העלייה לארץ ועל רקע מצוקת היהודים באירופה מתגברת בסוף שנות השלושים עלייה הבלתי לגלית (עלייה זו מתחילה עוד קודם לכן). ההסתננות הבלתי חוקית בדרך יבשתית, תיירים שנשארו בארץ (משתתפי המכביה ב32- למשל) ובעיקר דרך הים. ב38- מוקם גם "המוסד לעלייה" שמארגן את ההעפלה (רכישת אניות, ארגון העולים באירופה והבאתם לארץ). עד מלחמת העולם השנייה עלו במסגרת זו כ20,500- מעפילים.
הוויכוח בשאלת דרכי התגובה כלפי התקפות הערבים (הבלגה או התקפה)
כבר בראשית המאורעות לישוב היתה דילמה אם להבליג על הטרור הערבי ולסמוך על הצבא הבריטי שיגן על הישוב היהודי או להגיב על הטרור. עד לפרוץ המאורעות הישוב נקט בהבלגה.
הטיעונים בעד ההבלגה:
· שיקול מדיני- להראות לבריטים שהישוב היהודי נאמן ושומר חוק לקבל רווח פוליטי בעתיד.
· שיקול פרקטי- כשהמוסדות יוכיחו שיכולים להטיל מרותם על אנשיהם ירוויחו משיתוף פעולה במישור הכלכלי והצבאי עם הבריטים.
· שיקול מוסרי ערכי- לא לפגוע בחפים מפשע. טיעון שיהיה בסיס לתפיסת "טוהר הנשק" בצה"ל.
הטיעונים נגד ההבלגה:
· הרתעה- להראות לערבים שדמנו לא הופקר ולהרתיע אותם מחידוש הטרור.
· נקמה- לנקום על הפגיעה בחפים מפשע.
· ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג טענו שההבלגה היא חרפה לאומית, השפלת גאווה. לערבי מותר הכל וליהודי אפילו אסור לנוע בביתו בחופשיות.
התנועה הציונית ומוסדות הישוב נקטו בקו רשמי של הבלגה. על רקע זה פורשים מארגון ההגנה ב37- קבוצת חברים שחולקת על מדיניות ההבלגה של ארגון ההגנה והקימו את ה"אצ"ל"- ארגון צבאי לאומי, ששאפו להוות אלטרנטיבה לארגון ההגנה ולהיות הגרעין לצבא הסדיר העתידי. רוב מפקדי האצ"ל באו משורות המפלגה הרביזיוניסטית ולחבריו היתה זיקה לתנועה זו. ז'בוטינסקי מונה למפקד העליון של האצ"ל, אבל המרות הפוליטית שלו לא היתה מלאה. בארגון לא היה פיקוד מרכזי חזק, דבר שגרם לפעילות עצמאית של קבוצות שונות שנקטו פעולות קיצוניות כדוגמת: רצח שבעה ערבים בירושלים בנובמבר 37 כנקמה על רצח חמישה יהודים ליד קיבוץ קריית ענבים, או פעילותו של שלמה בן יוסף שהחליט לנקום את רצח חברו בידי ערבים ללא ידיעת מפקדיו ניסה להשליך רימון על אוטובוס ערבי שנסע מטבריה לצפת (הפעולה נכשלה, בן יוסף ניתפס ונידון לתלייה ע"י בית משפט בריטי).
